יורקים לבאר, מרססים לסלע: מי נתן לנוער שלנו למחוק את עתלית?

השבילים ההיסטוריים של עתלית ראו כבר הכל: ימאים, חקלאים, חוצבים, ולוחמים שעברו כאן לאורך אלפי שנים. אבל ה"יצירות" החדשות שצצות לאחרונה על רכס הכורכר לא שייכות לארכיאולוגיה, אלא לספריי צבע שחור וירוק שמקורו באחת מחצרות הבתים ביישוב. קל מאוד לפטור את זה כמעשה קונדס של נערים משועממים, אבל כשמביטים מקרוב על הסלעים המרוססים, מגלים שהכתובת לא רק על הקיר, אלא היא חקוקה עמוק בתוך אבן הכורכר.

הסלעים האלה, שנחצבו בידיים חשופות הרבה לפני שהמושג "גרפיטי" נולד, הפכו פתאום ללוח המודעות של כמה חוליגנים עם צבע. וזה לא רק צבע שמלכלך את הנוף, זו מחיקה פיזית של שכבות היסטוריה שלא טרחנו להגן עליהן מספיק.

לפניכם ה״יצירות״ של הדור הבא:

הסיפור שלא סיפרנו לילדים שלנו

הכי קל להגיד "הדור של היום" בטון מיואש. אבל הדור הזה לא הופיע כאן משום מקום, הוא גדל בין השבילים שלנו, בתוך יישוב שמשנה את פניו במהירות ומשאיר את פירורי ההיסטוריה שלו מאחור. כשהנוער צועד על רכס הכורכר, הוא לא תמיד רואה את המורשת, אלא שטח הפקר שבו איש לא באמת מטפח את העבר.

הילדים האלה גדלים על השבילים ההיסטוריים שלא באמת זוכים לתחזוקה, ובין מחצבות עתיקות שאף אחד לא ממש מגן עליהן. כשמקום נראה כמו "חצר אחורית" מוזנחת, המסר שעובר לדור הבא הוא שהסלע הזה הוא סתם עוד אבן, ולא תיעוד של היסטוריה ארוכת שנים.

כדי לשנות את התמונה, אנחנו צריכים להבין שהאחריות היא לא רק על מי שאחז בספריי. היא מוטלת גם עלינו, אלה שלא עצרו רגע לספר להם על השכבות שעליהן הם דורכים, אלה שלא החזיקו את היד עם הספריי לפני שהיא יצאה לשטח.

אך לצד האחריות שלנו כהורים וכקהילה, חשוב להדגיש שאין כאן "כרטיס חופשי" להשחתה והרס. בסופו של יום, האחריות הישירה היא על הנערים עצמם שבחרו להשחית את נכסי התרבות הללו. החוק במדינת ישראל רואה בחומרה פגיעה במקרקעין ובאתרי מורשת, ועונש על עבירות ונדליזם מהסוג הזה יכול להגיע עד לשנת מאסר בפועל.

הקרב על הרכס: כשמפעל חיים פוגש ספריי צבע

הסיפור של רכס הכורכר הוא לא רק סיפור על אבנים, אלא על אנשים שניסו לשמור עליו, להזהיר, לתעד ולעצור את ההרס בזמן. במרכז המאבק הזה עומד פרופסור אהוד גלילי, שרואה ברכס הזה הרבה יותר מגבעה, הוא רואה בו שכבות של היסטוריה שצריכות הגנה ושימור. גלילי, שתיעד לאחרונה השחתה נוספת של שלטים בשביל הרכס, מוביל כבר שנים את הניסיון להנחיל לציבור את חשיבות המקום הזה.

עבור מי שהשקיע את מרץ חייו בשימור המקום, הריסוסים האלו הם סטירת לחי. השלטים שהוצבו כדי להסביר למטיילים על פלאי המחצבות העתיקות הפכו בעצמם למטרה, והמילים שהיו אמורות לחבר אותנו לעבר נמחקו תחת כתמי צבע. התיעוד שגלילי מביא מהשטח אינו רק דיווח יבש, אלא זעקה של מי שמבין שהאחריות היא לא רק על מי שריסס, אלא גם על מי שלא עצר אותו לפני כן.

אופסייד ברכס: המכתב שדורש תשובות מהמועדון

במהלך החודש שעבר, ועדת איכות הסביבה בעתלית החליטה שלא לעבור בשתיקה על הצבע הירוק שכיסה את אבני המורשת. במכתב רשמי שנשלח למועדון הכדורגל מכבי חיפה, עלתה דרישה ברורה וחד־משמעית: על המועדון לגנות את פעולות ההשחתה הללו ולהכריז על נקיטת סנקציות משמעותיות נגד אוהדים שייתפסו מבצעים פעולות כאלה.

המכתב הזה הוא ניסיון לייצר הרתעה ולגייס גוף גדול ומשפיע לטובת המאבק המקומי. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הגינוי והסנקציות אכן יגיעו, או שמא מדובר בעוד צעד בירוקרטי שייעלם בין דפי ההיסטוריה של הרכס. בינתיים, הקהילה מחכה לראות אם מכבי חיפה תדע לעשות את המהלך הנכון ולהרחיק את המשחיתים מהמגרש הביתי שלנו.