נעים להכיר: ה"משועמם" שמאחורי המגזין (דבר העורך)

בתקופה האחרונה, לצד הפרגון הגדול שקיבלתי, אני שומע גם רחשושים. שואלים "מי זה?", זורקים הערות כמו "שיחזור לתל אביב" ומדביקים לי כינויים כמו "משועמם". אז במקום שתניחו הנחות, בואו נכיר.

קוראים לי עמית מורנו, והגעתי לעתלית לפני קצת יותר מ-4 שנים. באתי לכאן בעקבות הבת שלי, שגדלה ביישוב. כמו כל אבא, הלב שלי נמצא איפה שהילדה שלי נמצאת. לכן, למי שמציע לי "לחזור לתל אביב", צר לי לאכזב, אני כאן כדי להישאר. אני כאן כי זה הבית של הבת שלי, וזה הופך אותו לבית שלי.

ולגבי ה"שעמום"? מי שמכיר אותי יודע שבטלה היא לא חלק מהלקסיקון שלי. את הדרך שלי התחלתי בים. כנער, זכיתי באליפויות וגביעי ישראל בשיט תחרותי. אמנם היום אני מפליג בעיקר בשביל הנשמה, אבל הים לימד אותי שיעור לחיים שמלווה אותי עד היום: לא בורחים כשמגיעה רוח נגדית חזקה, אלא מותחים מפרש ומתמודדים איתה.

אני יזם בנשמה ובעלים של עסק בתחום התוכנה שמשרת סטארטאפים וחברות מובילות במשק. לאורך השנים פיתחתי מערכות מורכבות, החל מפרויקטים בתעשייה הביטחונית ועד לאפליקציות מוכרות שחלקכם משתמשים בהן ביום-יום. אחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם הוא דווקא פרויקט חברתי: ב-2013 פיתחתי את תוסף הנגישות הראשון לאתרי אינטרנט, שהפצתי בחינם במשך שנים כדי לסייע לאנשים עם מוגבלויות.

קצת מצחיק שמנסים לתייג אותי כ"מנותק מהמסורת". המשפחה שלי נטועה בארץ ישראל כבר 400 שנה, ויזמה את הקמתן של ישיבות מטבריה ועד חברון כולל ירושלים, ואני עצמי למדתי בישיבה ולמדתי תורה. היום אני בוחר לחיות את חיי אחרת, אבל הכבוד שלי למסורת ולשורשים הוא אמיתי. בדיוק בגלל זה, כואב לי לראות איך לפעמים משתמשים בדת ככלי לניגוח ולהפרדה, במקום כגשר לחיבור.

ואנקדוטה קטנה לסיום: השבוע תקפו אותי על כך שהצעתי להקים עגלת קפה ביישוב. מה שאותם מבקרים לא ידעו, זה שהתחום הזה קרוב לליבי במיוחד כי הקמתי בעבר עגלות קפה וייסדתי את קהילת הפודטראקים הגדולה בישראל. כשאני מציע רעיון לעתלית, זה מגיע מתוך ניסיון, מתוך מקצועיות, ומתוך רצון אמיתי לראות את המקום הזה משגשג – תרבותית ועסקית.

הקמתי את המגזין (וגם שני אתרי חדשות שהצליחו לייצר באז בעבר) כי זיהיתי את הצורך של עתלית בבמה מרכזית ומקצועית. לא כגחמה, אלא כמיזם רציני שעוד ייבנה לאורך זמן.

הביקורת והדיונים הסוערים הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שהיה צורך בפלטפורמה הזו. סוף סוף יש מקום שבו הדברים צפים. אני מזמין אתכם להמשיך לקרוא, להגיב, וכן – גם להתווכח, כל עוד שומרים על כבוד הדדי.