״היהלומים של גיא״: הספר שמבקש להמשיך את דרכו של גיא נזרי

כשרס״ן גיא נזרי ז״ל נפל, נדמה היה שכל עתלית הכירה את שמו.

דיברו עליו, כתבו עליו, סיפרו על המפקד שהיה ועל האדם שהיה. הסיפור שלו היה בכל מקום. אבל הזמן חולף, החדשות מתחלפות, וגם סיפורים שנגעו ביישוב שלם מתחילים להתרחק.

הספר ״היהלומים של גיא״ נולד מתוך רצון שלא לתת לסיפור הזה להישאר מאחור.

במשך חודשים שלמים למדו תלמידי החינוך המיוחד של בית הספר ״אור הים - רננים״ את דמותו של גיא. הם לא הסתפקו רק בסיפור נפילתו, אלא ניסו להבין מי הוא היה בחייו, מה היה חשוב לו, איך התייחס לאנשים ואיזה ערכים הותיר אחריו.

את מה שגילו הם הפכו לספר ילדים לו הם קראו ״היהלומים של גיא״. זהו ספר שמאפשר להכיר את גיא גם למי שלא פגש אותו כלל, ומבקש להשאיר אחריו לא רק שם שזוכרים, אלא דרך ערכית שאפשר להמשיך ממנה.

להכיר את גיא דרך הדברים שהשאיר אחריו

החודשים האחרונים היו לתקופה מרגשת במיוחד עבור תלמידי החינוך המיוחד של בית הספר ״אור הים״ שברננים, הם למדו על הדרך שבה רס״ן גיא נזרי ז״ל התייחס לאנשים ועל הערכים שליוו אותו, הם קיימו פעילויות לזכרו, שוחחו עליו ופגשו את בני משפחתו.

במיזם הזה, גיא כבר לא היה רק לוחם שנפל במלחמה, אלא אדם שאפשר ללמוד ממנו על נתינה, על אהבת האדם, על אהבת הארץ, על אכפתיות, ועל הכוח שיש בחיוך. ערכים אלה הם גם הערכים שליוו את כתיבת הספר.

לרגל חודש הספר העברי החליטו התלמידים לקחת את כל מה שלמדו ולהפוך אותו לסיפור ילדים. בהובלת המחנכת והרכזת החברתית טליה בן סבו, ובליווי הסופר, המחנך והפובליציסט עמנואל בן סבו, הם השתתפו בכתיבה, בניסוח הרעיונות ובבחירת המסרים. את האיורים יצרו בעזרת כלי בינה מלאכותית.

בסופו של התהליך קיבל הרעיון המדהים הזה צורה פיזית אותה אפשר להחזיק ביד.

ביום שבו הגיעו העותקים המודפסים, התלמידים ערכו שעת סיפור חגיגית והעניקו ספר גם למשפחתו של גיא. עבורם זה היה רגע השיא של חודשים ארוכים של עבודה. עבור המשפחה, זו הייתה עוד דרך לפגוש את גיא דרך העיניים של ילדים שלא הכירו אותו, אבל בחרו להקדיש זמן כדי להבין מי היה.

מנהלת בית הספר, נטלי חי, אמרה כי הספר הוא הוכחה לכך שגם תלמידי החינוך המיוחד יכולים להוביל יוזמות משמעותיות ולהנציח ערכים של אהבת אדם, נתינה ותקווה. אבל הסיפור הזה אומר גם דבר נוסף, לפעמים הדרך לזכור אדם אינה רק לספר שוב כיצד נפל, אלא לתת לדור הבא להכיר את הדרך שבה חי.

הילד מעתלית שהפך למפקד

כדי להבין את הספר, צריך לחזור אל גיא עצמו.

גיא יעקב נזרי גדל בעתלית. הוא היה בנם של יעל ומיכאל, אחיה התאום של תמר ואחיו הגדול של יובל. מי שהכירו אותו מספרים על ילד מלא שמחת חיים, סקרן, חברותי ומוכשר, כזה שלא היה צריך להתאמץ כדי שאנשים ירצו להיות לידו.

הוא ניגן בגיטרה ובפסנתר, עסק בספורט, רץ, גלש ושיחק טניס. לצד כל אלה, כבר מגיל צעיר היה בו גם משהו נוסף, היכולת להבחין באנשים שסביבו, לקחת אחריות ולגרום לאחרים להרגיש שיש להם מקום.

גיא הדריך בבני עקיבא והתנדב ב״כנפיים של קרמבו״, תנועת נוער המשלבת ילדים ובני נוער עם ובלי צרכים מיוחדים. אולי משום כך יש משמעות מיוחדת לכך שדווקא תלמידי החינוך המיוחד בחרו לספר את סיפורו. עוד לפני שהיה מפקד, הוא כבר האמין בחיבור בין אנשים ובאחריות שיש לכל אחד מאיתנו כלפי מי שנמצא לידו.

לאחר לימודיו במכינת מיתרים לכיש התגייס גיא לחיל השריון. גם שם בלטו בו אותן תכונות של הרצון להוביל, היכולת לסחוף אחרים והנכונות להיות במקום שבו זקוקים לו.

הוא יצא לקצונה והתקדם עד לתפקיד מפקד פלוגה בגדוד 52 של חטיבה 401. ביום העצמאות של שנת 2024 אף נבחר למצטיין אלוף, אך לא הגיע לקבל את התעודה. הוא היה בלחימה עם אנשיו.

בערב סוכות נפצע גיא מרסיסים, קיבל טיפול בשטח ובחר להישאר עם הפלוגה. יומיים לאחר מכן, ב 19 באוקטובר 2024, נפגע הטנק שבו לחם מטיל נ״ט בג׳באליה. גיא נפצע באורח קשה ופונה לבית החולים. עשרה ימים לאחר מכן, ב 28 באוקטובר, נפטר מפצעיו. הוא היה בן 25.

עבור מי שלא הכיר אותו, אלה עשויים להיראות כמו פרטים מתוך סיפורו של עוד לוחם אמיץ. אבל עבור משפחתו, חבריו, פקודיו ותושבי עתלית, גיא היה הרבה יותר מן הקרב האחרון שבו השתתף.

הוא היה הבן, האח התאום, החבר, המדריך והמפקד. אדם שאהב לחיות, שהאמין באנשים ושגם מתוך המלחמה ביקש להזכיר לשומעיו בשביל מה נלחמים כאן בכלל.

את תפיסת העולם הזאת הוא הצליח לנסח בכמה מילים פשוטות, שהפכו מאז לאחד המשפטים המזוהים ביותר איתו: ״טוב לחיות בעד ארצנו״.

לחיות בעד ארצנו

באחת ההפוגות מהלחימה רס״ן גיא נזרי ז״ל הגיע לשוחח עם תלמידים בבית ספר בחיפה. הוא סיפר להם על הלחימה, אבל ביקש להשאיר אותם עם מסר אחר.

״טוב לחיות בעד ארצנו. אני לא פה כדי למות בעד ארצנו. אנחנו פה להילחם ולהישאר חיים ושלמים, להעריך את ההמשכיות של עם ישראל״.

מאז נפילתו, המשפט הזה הפך לאחד המשפטים המזוהים ביותר עם גיא. אולי משום שהוא מצליח לתמצת בכמה מילים את הדרך שבה בחר לחיות.

גיא לא ראה באהבת הארץ רק ברגעים גדולים של הקרבה, אלא הוא ראה אותה גם במעשים הקטנים. בהתנדבות, בהדרכה, בלקיחת אחריות, ביכולת לראות את מי שנמצא לידך ובבחירה להשאיר את העולם טוב יותר מכפי שקיבלת אותו.

כשקוראים את "היהלומים של גיא", מבינים שזה בדיוק הסיפור שהתלמידים ביקשו לספר. הם לא כתבו ספר על הקרב האחרון שלו, הם כתבו ספר על החיים שלו, על הערכים שהובילו אותו, ועל הדברים שאפשר להמשיך לקחת מהם גם היום.

וזו גם המשמעות העמוקה יותר של הספר, לא רק לזכור את גיא נזרי אלא להכיר אותו. כי שמות אפשר לזכור שנים, אבל רק אנשים שאנחנו באמת מכירים יכולים להמשיך להשפיע גם הרבה אחרי שהם כבר אינם.

מקור כל התמונות: דוברות בית הספר