ההמנון הפלסטיני בלב חיפה: ממי מבקשים להשתחרר?

יותר מ-2,000 איש השתתפו בהופעת שלישיית ג'ובראן בחיפה, שבסיומה נשמע ההמנון הפלסטיני הבלתי רשמי "מווטני". המארגנים הציגו את הערב כביטוי לחיזוק הזהות הלאומית הפלסטינית, ובאתר הרשמי של ההרכב חיפה מופיעה תחת השם "פלסטין". כאשר שיר הקורא לעצמאות ולשחרור משעבוד מבוצע בתוך מדינת ישראל, כולנו צריכים לתהות על המסר הלאומי שמאחוריו ועל מקומה של ישראל בתוכו.

מערכת הפלמינגו
ההמנון הפלסטיני בלב חיפה: ממי מבקשים להשתחרר?

ביום שבת, 21 בנובמבר 2026, התכנסו יותר מ-2,000 איש במרכז הקונגרסים בחיפה להופעתה של שלישיית ג'ובראן. שלושת האחים, המוכרים בזכות יצירותיהם המשלבות מוזיקת עוד עם מוטיבים מהתרבות הפלסטינית, חזרו להופיע בעיר לאחר שמונה שנות היעדרות.

לקראת סיום ההופעה נשמע באולם "מווטני" (מולדתי), ההמנון הפלסטיני הבלתי רשמי, והקהל הצטרף לשירה. התיעוד הופץ ברשתות החברתיות ועורר תגובות חריפות.

אלא שהתיעוד הוא רק חלק מהסיפור.

בלוח ההופעות הרשמי של ההרכב, לצד התאריך שבו התקיימה ההופעה בחיפה, מופיעה המדינה שבה נערך האירוע: Palestine. כך מסומנות גם הופעות ההרכב ברמאללה ובירושלים. ישראל אינה מופיעה כמדינה המארחת את ההופעה בחיפה.

הבחירה הזאת מצטרפת לדברים שאמרו המארגנים לאחר האירוע. מבחינתם, ההופעה לא הייתה רק מפגש מוזיקלי. הזהות הלאומית הפלסטינית הייתה חלק מוצהר ממשמעותו של הערב.

המסר הלאומי שמאחורי המוזיקה

המופע, שנקרא "עשרים אביבים", התקיים ביוזמת עמותת התרבות הערבית ובשיתוף בית הספר חיוואר לחינוך אלטרנטיבי בחיפה. האירוע נועד גם לגייס כספים לתמיכה בפעילותו של בית הספר.

בריאיון לאתר "ערבים 48" הסבירה ביאן חג'יראת, מנהלת יחסי הציבור של העמותה, כי אירועי תרבות מסוג זה אינם משמשים רק לבידור. לדבריה, הם מסייעים לחזק את הקהילה הפלסטינית בישראל ואת השתייכותה הלאומית והתרבותית.

העמותה הציגה גם את התמיכה בבית הספר כחלק מהמאמץ לחיזוק החברה הפלסטינית בתוך ישראל. כך, אירוע שנראה מבחוץ כהופעה מוזיקלית קיבל בדברי מארגניו משמעות לאומית רחבה יותר.

גם סמיר ג'ובראן, אחד משלושת חברי ההרכב, הדגיש בריאיון את הזהות הפלסטינית ואת חשיבות הנוכחות בארץ. הוא אמר כי לא ציפה לשיר את "מווטני" בסיום הערב, ובמקביל הביע תקווה שיום אחד יפחת הלחץ שמפעילה הזהות הלאומית על חיי התרבות ועל היצירה.

השיר על המאבק לשחרור משעבוד

"מווטני", שפירושו "מולדתי", נכתב בשנות ה-30 בידי המשורר הערבי איברהים טוקאן והולחן בידי המוזיקאי הלבנוני מוחמד פלייפל.

במשך עשרות שנים הוא שימש כהמנון הערבי-פלסטיני הבלתי רשמי. אף שאש"ף אימץ בשנת 1972 את "פידאאי" כהמנון הרשמי, "מווטני" נותר אחד מסמליה הלאומיים המוכרים של התנועה הפלסטינית.

כדי להבין את משמעות השירה בחיפה, כדאי להתעכב על חלקים פחות מוכרים במילות השיר.

זה אינו רק שיר געגועים לנופי המולדת. במרכזו עומדת השאיפה לעצמאות לאומית וההתנגדות לחיים תחת שלטונו של מי שנתפס כאויב. המשורר מתאר צעירים שמטרתם להשיג עצמאות גם במחיר חייהם, דוחה את האפשרות לחיות כעבדים ומציג את החרב ואת העט כסמלי המאבק.

אלה מילים שנועדו לעורר רוח של מאבק לאומי.

השיר נכתב בתקופת המנדט הבריטי, לפני שהוקמה מדינת ישראל. לכן אי אפשר לטעון שמילותיו המקוריות נכתבו נגד ישראל או שהן קוראות במפורש להשמדתה. אבל כאשר מבצעים את השיר הזה כיום בחיפה, במהלך אירוע שמארגניו מדגישים את הזהות הלאומית הערבית-פלסטינית, המשמעות הרבה יותר רחבה ממועד כתיבתו.

אם המולדת שעליה שרים כוללת גם את חיפה, ואם המילים מבטאות שאיפה להשתחרר משעבוד ולהשיג עצמאות, נדרש הסבר ברור למסר הפוליטי שהן נושאות היום.

האם בעיני מי ששרים את ההמנון, ישראל היא המדינה שבה הם אזרחים בעלי זכויות, או המדינה שממנה מבקשת מולדתם להשתחרר?

זכויות אזרח במדינה הנתפסת כמולדת אחרת

האזרחים הערבים בישראל מחזיקים באזרחות ישראלית. הם רשאים לבחור לכנסת ולהיבחר אליה, להתארגן פוליטית, להקים מוסדות חינוך ותרבות, להתבטא בשפתם ולקיים פעילות ציבורית המבטאת את זהותם הלאומית.

ההופעה בחיפה ממחישה בעצמה חלק מהחירויות הללו. יותר מ-2,000 איש השתתפו באירוע שהדגיש זהות ערבית-פלסטינית, וההמנון הזה הושמע בפומבי באחד מאולמות המופעים הגדולים בעיר.

אין בכך כדי לטעון שכל תחומי החיים בישראל מתאפיינים בשוויון מלא. החברה הערבית מתמודדת עם פערים חברתיים וכלכליים, עם טענות לאפליה ועם מחלוקות עמוקות על מעמדה במדינה. אלו נושאים שראוי לבחון ולטפל בהם. אולם קיומם של פערים אלה אינו הופך באופן אוטומטי אזרחות לשעבוד.

לצד הזכויות קיימים גם הבדלים בחובות. כך למשל, מרבית האזרחים הערבים אינם נקראים לשירות צבאי, בניגוד לחובת הגיוס החלה על חלקים גדולים בציבור היהודי. ההסדרים הללו נקבעו במסגרת מדיניות המדינה, והם שונים בין קבוצות האוכלוסייה.

המציאות האזרחית בישראל מורכבת, אך היא רחוקה מתיאור פשוט של ציבור נטול זכויות הנתון לשעבוד.

תערוכת פלשתינה יהודית בניו-יורק של 1939

כאשר מבוצע שיר המדבר על השתחררות מכבלי האויב, בתוך מדינה המאפשרת את השמעתו בפומבי, הפער בין המסר הלאומי לבין המציאות האזרחית ראוי לשימת דגש זו.

אפשר לבקר את מדינת ישראל, להתנגד למדיניות ממשלתה ולדרוש שוויון אזרחי רחב יותר. אלה חלק מזכויותיו של כל אזרח. לצד זאת, ראוי להבחין בין ביקורת על המדינה לבין תפיסה לאומית השוללת את הלגיטימיות של עצם קיומה.

אנחנו קוראים להם ערביי ישראל, הם מכנים את עצמם ערביי 48

גם בשפה שבה מתוארת הקהילה הערבית בישראל אפשר לזהות את הפער שבין האזרחות לבין ההשתייכות הלאומית.

בשיח הישראלי מקובל להשתמש בכינוי "ערביי ישראל". בשיח הערבי נפוצים גם הכינויים "ערביי 48" ו"פלסטינים אזרחי ישראל".

אלה כינויים שאינם זהים במשמעותם כלל. "ערביי ישראל" מגדיר את הקבוצה ביחס למדינה שבה היא חיה. "ערביי 48" מחזיר את נקודת המבט לשנת הקמתה של מדינת ישראל, שנה המזוהה בזיכרון הלאומי הערבי-פלסטיני עם הנכבה.

מחקר של אוניברסיטת תל אביב, שהתבסס על ראיונות עומק עם אזרחים ערבים המרבים לטוס לחו"ל, מצא כי חלקם מציגים את עצמם באופן שונה בהתאם למדינה שבה הם נמצאים. בטורקיה השתמשו מרואיינים בהגדרה ״פלסטינים״, בירדן ובמצרים בכינוי "ערביי 48", ובאירופה העדיפו לעיתים להציג את עצמם כאזרחי ישראל. החוקרים מצאו שהבחירה בכינוי קשורה גם לסביבה החברתית ולחשש מיחס עוין.

באירוע בחיפה, לעומת זאת, ההגדרה הלאומית לא נותרה עמומה. המארגנים דיברו במפורש על החברה הערבית-פלסטינית בישראל ועל חיזוק זהותה. גם לוח ההופעות של שלישיית ג'ובראן העניק לחיפה שיוך גיאוגרפי שאינו ישראלי, שם נכתב במפורש Palestine.

לפני ההמנון הערבי-פלסטיני, הייתה פלשתינה היהודית

לשימוש בשם Palestine יש גם משמעות היסטורית, כיוון שבמשך מאות שנים שימש השם לתיאור האזור הגיאוגרפי המוכר כארץ ישראל. במפות אירופיות היסטוריות הופיעה Palestine לצד תיאורים של ארץ התנ"ך, ירושלים ונחלות שנים עשר שבטי ישראל.

בתקופת המנדט השתמש גם היישוב היהודי בשם Palestine. כרזות ציוניות קראו ליהודים להגיע לארץ תחת הכותרת "Visit Palestine", ועיתון יהודי מרכזי נשא את השם "The Palestine Post".

גם נבחרת הכדורגל של ארץ ישראל המנדטורית השתתפה במשחקים בינלאומיים תחת השם Palestine, או ליתר דיוק ״נבחרת פלשתינה״. במשחקיה הרשמיים היו שחקני הנבחרת יהודים.

נבחרת פלשתינה א״י היהודית במשחק מול אוסטרליה

ההיסטוריה הזאת אינה שוללת את הזיקה הערבית לארץ זו, אם כי ארץ ישראל (פלשתינה א״י) אינה נחשבת לארץ ערבית. היא כן שוללת את האפשרות לספר את ההיסטוריה של השם כאילו היה מזוהה מאז ומעולם עם לאומיות ערבית בלבד.

השם Palestine היה חלק גם מתולדות התנועה הציונית ומהאופן שבו הציגה את ארץ ישראל לעולם. בנימין זאב הרצל למשל, אמר פעם: ״פלשתינה היא מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת. שם זה לכשעצמו יהיה קול קורא לעמנו״.

אך כאשר חיפה מופיעה כיום תחת הכותרת Palestine בלוח הופעות בינלאומי, יש לכך משמעות שחורגת מהבחירה במילה לועזית בלבד. עבור מי שקורא את המודעה, העיר הישראלית מוצגת כחלק מהמרחב הקרוי פלשתינה, ללא אזכור המדינה שבה היא נמצאת. וזה נעשה במכוון.

חיפה היא עדיין ישראל

זהות ערבית-פלסטינית אינה יכולה להתקיים מחוץ להקשר הפוליטי. התנועה הלאומית הפלשתינאית שללה לאורך השנים את הלגיטימיות של מדינת ישראל ואת הקשר הלאומי היהודי לארץ זו.

בהופעה בחיפה נשמע ההמנון הערבי-פלסטיני, המארגנים דיברו על חיזוק הזהות הלאומית, והעיר עצמה הופיעה באתר ההרכב תחת השם Palestine. אלו עובדות המתועדות בפרסומים על האירוע.

מה שלא התברר הוא האם הזהות הלאומית שהוצגה באותו ערב כוללת הכרה מלאה בזכותו של העם היהודי למדינה משלו ובקיומה של ישראל כמדינתו. ועל כך יש ספק.

אחרי שהקהל עזב את מרכז הקונגרסים והאורות כבו, חיפה נותרה עיר ישראלית, על תושביה היהודים והערבים. בלוח ההופעות הרשמי של שלישיית ג'ובראן, לעומת זאת, היא עדיין רשומה תחת השם Palestine.

נחת אצלכם או חלף מעל?

55 צפיות

הלהקה מגיבה

הלהקה עדיין לא הגיבה.

לפעמים תגובה אחת פותחת סיפור שלם.

תגובות של אורחים נשלחות לאישור מנהל לפני פרסום. כתובת האימייל לא תוצג באתר.

הפלמינגו נוחת אצלך במייל פעם בשבוע

חדשות מקומיות, סיפורים שאף אחד לא מספר, וטורים שאנשים מתווכחים עליהם בקבוצות וואטסאפ.
פעם בשבוע. בלי הצפה. בלי חפירות. רק הדברים ששווה לעצור בשבילם את הגלילה.